ד"ר יאיר ברקאי וד"ר רפאל ירחי

הערכת מוסדות  להכשרת מורים יהודיים בתפוצות - תש"ס

ראשיתו של מחקר הערכה זה הייתה בשנת תשנ"ט, שאז פנתה קרן פינקוס למכללת ליפשיץ בבקשה לתת הערכה מקצועית על תכניות להכשרת מורים בתפוצות לצורך תקצוב ותמיכה. כמו כן ביקשה הקרן מהחוקרים לפַתח מכשיר הערכה למודלים שונים של הכשרת מורים. הנהלת מכללת ליפשיץ נענתה לבקשה והציעה שניים ממוריה (החוקרים הנ"ל) לערוך את פעולת מחקר ההערכה. בתשנ"ט הוצע לחוקרים לבדוק שישה מוסדות להכשרת מורים, כל אחד מהם בעל אופי משלו. החוקרים ערכו ביקורים במוסדות אלו, ומסרו את הדו"ח הסופי  בתמוז  תשנ"ט.[1]

בתש"ס פנתה הקרן אל החוקרים לבדוק עוד ארבעה מוסדות להכשרת מורים: מוסד להכשרת מורות "חב"ד לאודר" בוינה, מוסד להכשרת מורות "בית רבקה" ירס, צרפת, ושני מוסדות להשתלמות מורים בלונדון: המרכז לחינוך רפורמי יהודי (C.J.E.) הסוכנות האורתודוקסית לחינוך יהודי (A.J.E.). דו"ח הערכה זה על ארבעת המוסדות בוּסס על הקונספציה ועל מכשירי ההערכה שפותחו במחקר תשנ"ט. לאור הממצאים החדשים של הביקורים בשנת תש"ס, עידכנו החוקרים את מכשירי ההערכה ואת סולמות ההערכה. הדו"ח הנוכחי מסכם את מחקר שנת תש"ס, תוך התייחסות לנקודות רלוונטיות של דו"ח תשנ"ט. שני המחקרים אינם בודקים אלא את תכניות הכשרת המורים שנמצאו במוסדות הנבדקים. לכן אין לחפש בו אינפורמציה על הנעשה בהכשרת מורים בתפוצות לגיל הרך או לעל-יסודי.    

בדו"ח תשנ"ט הוצגה הקונספציה של הבחנה בין הכשרת מורים והשתלמות מורים. ההנחה הייתה שאף-על-פי שהכשרת מורים והשתלמות מורים מתכוונות לאותו תוצר - הכשרת מורה - שני המסלולים נבדלים זה מזה, גם בתנאי ההתחלה שלהם, גם במבנה הלימודים וגם בתוצרים הסופיים שלהם.

הכשרת מורים אמורה להפוך אדם מן השורה למורה. בדרך כלל, הכשרת מורים עוסקת בסטודנטים צעירים בראשית דרכם בחיים, המקדישים במשך שנים אחדות מזמנם ללמוד את מקצוע ההוראה בצורה מסודרת וממוסדת, המלווה באישורים ובאקרדיטציה של משרדי חינוך. השתלמות מורים אמורה לקדם את הכשרתו של  מורה בפועל, החסר הכשרה פורמאלית להוראה או שקיבל הכשרה מצומצמת או שהכשרתו נעשתה לפני שנים רבות ובתנאים שונים מתנאי זמננו, ולקרבו לקראת קבלת  תעודת הוראה. השתלמות מורים עוסקת בדרך כלל באנשים מבוגרים יחסית, בעלי משפחות, העוסקים בהוראה בצורה לא מקצועית. אנשים אלו מבקשים לרכוש ידע ומיומנויות מקצועיות וכן מבקשים הם לרכוש סוג של תעודת הוראה,[2]  המאשרת אותם כמורים מקצועיים.

בתשנ"ט, לאור הממצאים של המחקר, ההבחנה בין הכשרת מורים לבין השתלמות מורים נמצאה נכונה. מוסדות הכשרת המורים נמצאו גבוהים ממוסדות השתלמות המורים בכל הפרמטרים של מודל ההערכה. לכאורה, ההשערה הזאת הנחתה את החוקרים גם ביציאתם לחקור בתש"ס את ארבעת המוסדות, שכאמור שניים מהם היו מוסדות להכשרת מורות ושניים היו מוסדות להשתלמות מורים.

הממצאים בשטח במחקר הנוכחי לא התאימו להשערה. נמצאו רמות שונות, בפרמטרים שונים של הערכה, בין שני המוסדות להכשרת מורות ("בית רבקה" ו"חב"ד לאודר") ולעומתם נמצאו רמות דומות בין מוסד הכשרת המורים "חב"ד לאודר" בוינה, לבין שני המוסדות להשתלמות מורים בלונדון. שלושת המוסדות הללו התקשרו בתכניות ההכשרה לקולג' לחינוך (וינה) או לאוניברסיטה מקומית (אוניברסיטת צפון לונדון). כתוצאה מכך, תכניות הלימודים במקצועות החינוך אורגנו והונחו על ידי הקולג' לחינוך או על ידי האוניברסיטה, והקורסים ניתנו על ידי מרצים אקדמאיים ומומחים למקצועות החינוך והפסיכולוגיה החינוכית. קשר כזה לא נמצא בששת המוסדות שנבדקו בתשנ"ט, אך הומלץ עליו על ידי החוקרים באותו דו"ח. ראוי לציין, שבתשנ"ט נמצא אמנם מוסד טורו קולג' מוסקבה, שהיה קשור לטורו קולג' ארה"ב, אולם החסות הייתה בלימודי היהדות ולא בלימודי החינוך, וכן הקשר היה מעוגן בחוזה שנערך לפני שנים אחדות ולא נמצא שהוא מלווה בפיקוח ובהדרכה ממשית. נוסף לכך המורים בטורו קולג' מוסקבה היו מקומיים ולא תמיד היו ברמה אקדמית מתאימה, כפי שצויין בדו"ח תשנ"ט. החידוש במחקר תש"ס היה שהקשר עם הקולג' או עם האוניברסיטה היה תמידי, ותלמידי ההכשרה וההשתלמות למדו את מקצועות החינוך בקמפוסים של הקולג' או של האוניברסיטה, בתכנית כללית המקנה תואר B.Ed., בעוד שאת המקצועות היהודיים הם למדו במוסדות היהודיים.

תחום העבודה המעשית נותר בידי המוסדות היהודיים והוא נמצא כחוליה החלשה של הקשר הזה, שכן האוניברסיטאות לא התערבו בהדרכה הפדגוגית, גם משום שאין להם בשלב זה כלים מתאימים להתמודד עם תפקיד זה, והם נמנעו מכך במתכוון משום שמדובר בעבודה מעשית במקצועות הקשורים לדת. המדריכים הפדגוגיים במקצועות היהודיים לא נמצאו מקצועיים מספיק. החוקרים המליצו למוסדות לחזק בעתיד את החוליה של ההדרכה הפדגוגית ולמצוא דרך שתפקח בצורה אקדמית על ההדרכה הפדגוגית. בהמשך מפורטות ההמלצות בעניין זה.

לעומת שלוש התכניות הנ"ל המפוקחות פיקוח אקדמי ומקצועי, מצאו החוקרים שהתכנית להכשרת מורות לחינוך מיוחד "בית רבקה" ירס בצרפת הייתה בלתי מסודרת (העדרם של ספרייה מקצועית ושל הדרכה פדגוגית) ופחות מפוקחת מבחינת הוראת מקצועות החינוך ומקצועות היהדות. מנהל המוסד לא נמצא כשיר לנהל מוסד להכשרת מורות לפי קנה-מידה אקדמי, והוא מינה מורי מורות שהיו בלתי כשירים מבחינת רקע אקדמי וגם חסרי המומחיות הנדרשת לתפקיד שביצעו. אף שבמוסדו נמצאו שני מורים מומחים לחינוך מיוחד, הם  לא הועסקו בהכשרת מורות לחינוך מיוחד.   

בעקבות לוח מיפוי והערכה שנבנה בתשנ"ט ועודכן בתש"ס, העריכו החוקרים את תכניות ארבעת המוסדות. החוקרים מציגים בדו"ח פרופילים של ארבעת המוסדות ושלושה גרפים המשווים את המוסדות זה לזה.[3] בתשנ"ט השוו החוקרים לחוד את מוסדות הכשרת מורים ולחוד את מוסדות השתלמות מורים. משנמצאה במחקר הנוכחי התקרבות בתכניות בין הכשרת מורים והשתלמות מורים, השווו החוקרים את כל ארבעת המוסדות זה לזה ונתקבלו חתכים שונים מהחתך הכשרה/השתלמות. השוואה זו של הפרופילים מראים, כפי שנאמר לעיל, שבניגוד לצפוי על-פי דו"ח תשנ"ט, תכניות הכשרת מורים והשתלמות מורים מדורגים לפי פונקציות חזקות או חלשות, ולא לפי  חתכים של הכשרה או השתלמות. יש להעיר, שההבדלים שבין הכשרה והשתלמות בין תשנ"ט ותש"ס אינם פרי התפתחות מקצועית שחלה משנה אחת לשנייה, אלא תוצאה של תנאי קהילה ושל קשרים זמינים עם מוסדות  אקדמאיים ועם משרדי חינוך של המדינות.

אי לכך ההמלצות להערכת תכניות הכשרה או השתלמות מורים לקרן פינקוס בתש"ס שונות מההמלצות בתשנ"ט. באופן כללי, מוצע להנהלת קרן פינקוס להבדיל מעתה גם בתוך הכשרת המורים וגם בתוך השתלמות המורים בין מוסדות אקדמאיים יותר ואקדמאיים פחות. עוד מומלץ להנהלת הקרן לתבוע ממנהלי התכניות להעלות את רמתן ולתקצב כל תכנית בהתאם לרמתה, אם אין שיקולים אחרים המשפיעים על דרגת התמיכה.

סיכום, הערכה והמלצות

1. רמת תעודת ההוראה

יתרון חשוב של הקשרים עם הקולג' או האוניברסיטה הוא שתעודת ההוראה הניתנת לבוגר היא ברמת הכרה גבוהה יותר ומקנה שכר גבוה יותר. רמת תעודת ההוראה מתבטאות בתכונות אחדות:

(א) המדינה מתייחסת בצורה חיובית ותומכת בהכשרת המורים היהודית. במקרה של וינה היא אף מממנת שעות הוראה של מורים יהודיים במקצועות המוגדרים "לימודי דת". גם בלונדון יש יחס תומך מצד המדינה ומצד והאוניברסיטה לשיפור רמת המורה בחינוך היהודי. יעידו על כך המורים מן האוניברסיטה בלונדון הבאים ללמד את הקורס שלהם לסטודנטים יהודיים בקמפוס של מוסד ההכשרה היהודי, וכן תעיד התמיכה הכספית בצורת מלגות גבוהות ללימוד המוענקות לסטודנט . 

(ב) תעודת ההוראה מאושרת על ידי מוסד אקדמי ממשלתי ולא רק על ידי המוסד היהודי הקהילתי המכשיר מורים.

(ג) יש אפשרות שלימודי תעודה יתרחבו גם לקראת תואר אקדמי.

(ד) יש אפשרות שהתעודה תהיה תעודת הוראה למורה כולל, ולא רק תעודת הוראה למורה למקצועות  יהודיים.

(ה) כיוון שכך יש סיכוי סביר שהתעודה תאושר גם על ידי משרד החינוך בישראל. 

2. המודל האידיאלי להכשרת מורים ולהשתלמות מורים

על סמך הנאמר לפני כן, המודל הטוב ביותר של הכשרת מורים שהחוקרים ממליצים לחתור אליו הוא שהכשרת המורים בתפוצה תעלה על פסים אקדמיים, כפי שהתחילו במקומות אחדים, שמורים אקדמיים להוראת מקצועות היהדות ישולבו בסגל המורים של הקולג' או האוניברסיטה, והפרקטיקה בהוראת מקצועות היהדות תנוהל ותפוקח על ידם, וממילא היא תקבל גושפנקא של מוסד אקדמי.

החוקרים מודעים לתנאים המשתנים ממקום למקום ומקהילה אחת לרעותה, משום כך לא ניתן להתייחס לכל המקומות בצורה כוללנית. ובכל זאת המשותף עולה על השונה, ולכן יש חשיבות בהצגת מודל זה, מתוך הנחה שכל קהילה תתאים אותו לצרכיה.

3. הכרה בתעודת הוראה על-ידי משרד החינוך של מדינת ישראל

למוסדות יש שאיפה שתעודת ההוראה תוכר על-ידי משרד החינוך של מדינת ישראל. בקשר לכך יש להעיר, שאף על פי שתכנית ההכשרה או ההשתלמות נתמכת על-ידי קולג' או אוניברסיטה, שנות הלימודים לקבלת תעודת הוראה עדיין מצומצמות. בקולג' של וינה תכנית ההכשרה היא דו-שנתית ומתוכנן לעבור בשנת 2001 לתכנית תלת-שנתית, דומה הדבר גם באוניברסיטה של צפון לונדון. לעומת זאת בישראל הכשרת המורים היא ארבע-שנתית. לימודי ההכשרה בתפוצה צריכים להימשך לא פחות משנתיים מלאות, ורצוי שמקצועות הפדגוגיים יינתנו ברמה אקדמית על-ידי בית ספר לחינוך של אחת האוניברסיטאות המוכרות באותו מקום.

4. השוואת הרמה האקדמית ביו לימודי החינוך לבין הוראת לימודי היהדות

הבדל נוסף בין הכשרת המורים האקדמית בתפוצה לבין הכשרת המורים בישראל הוא שבישראל קיים קשר אורגני בין לימוד מקצועות ההוראה הדיסציפלינריים לבין הפרקטיקה (העבודה המעשית), בעוד בתפוצה הן שתי רשויות נפרדות, והקולג' או האוניברסיטה אינם מפקחים על טיב העבודה המעשית של הסטודנט, ועדיין תחום זה  נתון בידי מורים יהודיים שאינם מקצועיים דיים. 

אי לכך יש לחתור לצמצום הפער האקדמי בין לימודי הקודש והחול, הפער הקיים בין הרמה האקדמית במקצועות הפדגוגיים באמצעות האוניברסיטאות לבין רמה נמוכה בדידקטיקה של הוראת מקצועות היהדות. כדי לסגור את הפער החוקרים מעלים שתי הצעות: (א) ככל שבעלי התפקידים הבכירים בתכניות ההכשרה או ההשתלמות למורים יהיו מקצועיים יותר כך סיכויי ההצלחה של המערכת יהיו גבוהים יותר. אי לכך מערכות ההכשרה וההשתלמות צריכות להכשיר עובדי הוראה במקצועות היהדות ברמות בכירות, שהם גם בעלי רקע אקדמי במקצועות החינוך. הכוונה למנהלי בתי-ספר; יועצים חינוכיים; מדריכים פדגוגיים; רכזי מקצוע; מפעילי מרכזים פדגוגיים וספריות וכיו"ב (ראה כדוגמא את אנדרה נהר בפריס ו- C.J.E בלונדון). (ב) מן הראוי לבחור במורים המלמדים גם לימודי קודש וגם דידקטיקות, שיהיו בעלי תארים מתקדמים בחינוך, ולא רק בקיאים במקצועות הקודש ללא  ידע אקדמי מוכר.

כדי שלא יווצר פער בין מורי היהדות ומורי מקצועות החול, הן מבחינת הידע שלהם והן מבחינת משכורתם, על הקהילה לבנות מערכת שכר הולמת שתתגמל את העוסקים בהוראה למשרותיהם השונות בצורה הוגנת.

5. לימודים בישראל

אף כי רצוי שכל קהילה תפעל באופן עצמאי ותפתח עצמאות במערכות החינוך שלה, לא נראה שבעתיד הקרוב ניתן יהיה להגיע לרמה מקצועית גבוהה בלימודי הקודש ללא הסתייעות במערכת החינוך בישראל, בעיקר לאור העובדה שרמת העברית במוסדות החינוך בגולה עדיין רדודה. תהליך ההכשרה חייב אפוא לכלול גם שהייה בישראל הן לצורך שיפור רמת העברית של המתכשרים והן להעמקת הידע במקצועות הקודש.

בשנים האחרונות נפתחו בישראל מוסדות חינוך לתלמידים מהגולה בחסות מוסדות להכשרת מורים של משרד החינוך. נראה כי מוסדות כאלו, אם אכן יענו על הציפיות מבחינת רמתם המקצועית, עשויים להוות פתרון יעיל להכשרת מורים לגולה, במיוחד אם תינתן למסיימים בהצלחה תעודת הסמכה להוראה אף בישראל. בכך תגבר המוטיבציה בקרב הצעירים לפנות להוראה.

6. מאגר סטודנטים להכשרה להוראה

מן הראוי להתחיל את ההכנות לתהליך ההכשרה כבר בכיתות הגבוהות של בית הספר התיכון, דהיינו לבנות מסלול של מכינות פדגוגיות שבו ילמדו התלמידים את המקצועות הרגילים לבחינות הבגרות ובמקביל יקבלו שיעורים ביסודות החינוך ותולדותיו וכן קורסים בסיסיים בפסיכולוגיה, סוציולוגיה של החינוך ובקריאת טקסטים פדגוגיים. במקומות שניתן לשבץ את הקורסים הנ"ל במסגרת בחינות הבגרות ולצמצם את כמות המבחנים במקצועות האחרים, הדבר רצוי, כדי להגביר את המוטיבציה של התלמידים ואת רצינות התייחסותם למסלול. מסלול כזה מופעל בבית חנה בדנינפרופטרובסק.

מכינות אלו אמורות לשמש מאגר להכשרת המורים לבתי הספר היומיים היהודיים בקהילה. מכיוון שאין מקצוע ההוראה מושך צעירים וצעירות, ייתכן שאם הקהילה תסייע במימון לימודיהם של  הסטודנטים והסטודנטיות, הן בשלבי הסיום של בית הספר התיכון והן בשלבי ההכשרה להוראה, יהיו יותר תלמידים שיסכימו להצטרף למסלול זה. כתמורה לסיוע במימון הלימודים יתחייבו הסטודנטים לעבוד בהוראה במוסדות הקהילה, בהתאם לצרכי הקהילה. במקביל יוכלו מוסדות ההכשרה לקבל סטודנטים שלא למדו במסלול הפדגוגי. הללו יצטרכו להשלים את החומר החסר כפי שכל מוסד יקבע.

7. תכניות לימודים לפי השקפות וזרמים

למרות  המגמה האקדמית המשותפת לכל המוסדות, שהומלץ עליה לעיל,  רצוי שכל בית ספר יפַתח את תכניות הלימודים המתאימות לאורח החיים שבית הספר מקיים בין כתליו ובהתאם להשקפות הדתיות-חברתיות של הזרם שאליו הוא משתייך. משום כך תהליך ההכשרה חייב לכלול גם קורס המלמד להכין תכניות לימודים ואמצעי למידה והוראה בהתאם לצרכים הדידקטיים והאידיאולוגיים.

8.  מערכות השתלמות שוטפות למורים

כידוע, מורה חייב ללמוד ולהתפתח, לכן מערכת ההכשרה חייבת לדאוג גם למערכת השתלמויות שתציע למורים מגוון של השתלמויות לכל הגילים ולכל בעלי התפקידים. ההשתלמויות רצוי שיתבצעו במרכז פדגוגי מודרני, הכולל ספרייה עשירה הן בתחומי הפדגוגיה והפסיכולוגיה והן בספרות המקצועית של המקצועות היהודיים הנלמדים. אי לכך הגיוני וראוי, גם מבחינת הקידום וגם כמובן ממניעים ציוניים, לקיים חלק מההשתלמויות בישראל. כמו-כן יש לקיים השתלמויות בית-ספריות על-ידי צוות מומחים או על-ידי "למידה מרחוק". בצורה זו ניתן יהיה לוודא שגם בתי-ספר בקהילות מרוחקות מהמרכז יקבלו הדרכה מקצועית ואף יימצאו תחת פיקוח מקצועי.

9. חינוך קהילתי

החוקרים ראו שיש  תועלת מרובה במתן שירותי חינוך למשפחה ולקהילה, הן לצורך הידוק הקשרים בין מוסדות החינוך, הדת והקהילה והן לצורך חיזוק הזהות היהודית וסיוע למשפחה בחינוך הילדים. משום כך ההמלצה היא לתת את הדעת על הפעלת חינוך קהילתי תומך בצורות מגוונות (שיחות, ייעוץ, שבתות משותפות, טיולים וכדומה) בקהילות השונות העוסקות בהכשרת מורים ובהשתלמותם.


נספח



[1].   דו"ח תשנ"ט התפרסם בחוברת "הערכת ששה מוסדות להכשרת מורים בתפוצות", ד"ר רפאל ירחי וד"ר יאיר ברקאי, המכללה האקדמית דתית למורים ע"ש הרא"מ ליפשיץ, תשנ"ט.  תמצית הדו"ח הזה התפרסם ב"מים מדליו", שנתון המכללה האקדמית הדתית למורים ע"ש רא"מ ליפשיץ, 11, ירושלים (תש"ס), עמ' 201-187. הדו"ח הנוכחי - "הערכת ארבעה מוסדות להכשרת מורים יהודיים בתפוצות", המכללה האקדמית הדתית למורים, תש"ס, הוגש לקרן פינקוס, מאי 2000, ודו"ח מלא שלו התפרסם בחוברת "הערכת ארבעה מוסדות להכשרת מורים בתפוצות", ד"ר רפאל ירחי וד"ר יאיר ברקאי, המכללה האקדמית דתית למורים ע"ש הרא"מ ליפשיץ, תש"ס.

[2].   על הבדלים בסוגי תעודת הוראה בתפוצות ראה הפרק הבא, סעיף ו.

[3].   ראה להלן בתרשים הנספח, המשווה את הערכת ארבעת המוסדות שנבדקו.