ספרים בשיתוף ובהוצאת מכללת ליפשיץ
לחצו על הספרים לתקצירים


דף ראשי
אבות ובנים / יאיר ברקאי

חיבור זה מבוסס על עבודת גמר לתואר מוסמך, במסגרת לימודי באוניברסיטה העברית.

נושא החיבור מעיד על אופיו- חיבור תמטי. אין הוא עוסק בתורת הספרות, אף כי נזקק הוא למונחיה ולכליה. אין הוא מתיימר להיות מסה פילוסופית, למרות שהוא מושתת על עקרונות במחשבת היהדות כפי שנוסחו במשך הדורות. הוא בוודאי אינו הלכתי, למרות שברקע של כל סיפור מהדהדת ההלכה, לעיתים במפורש ולעיתים במרומז, ומכיוון שאין ללמוד את סיפורי חז"ל במנותק מהסביבה הטבעית בה הם סופרו- בבית המדרש, ומהרקע הרעיוני שבהקשרם הם הובאו- הדיון ההלכתי, הזכרנו את ההלכה באותם סיפורים בהם היא מהווה בסיס להבנת הסיפור.

אופיו של החומר הספרותי בו אנו עוסקים אף הוא משפיע על אופי החיבור. סיפורי האגדה משקפים דרכי מחשבה ואידיאלים מוסריים וחברתיים, אך אלה משתנים מתקופה לתקופה בהתאם לאדם הדובר, בהתחשב ברקע הכלכלי באותה העת וכן בתנאים החברתיים האחרים שהשאירו את רישומם בחברה, שהרי סיפורי האגדה אינם נוצרים בחלל ריק.

מכיוון שאנו דנים בספרות המשתרעת על פני מאות בשנים ומורכבות מאנשים שונים שחיו במקומות ובתנאי חיים מגוונים, ממילא אין לפנינו מקורות ספרותיים מגובשים. אם נוסיף על אלה את העובדה שאנו עוסקים בתיאורים עלילתיים בעלי אופי של מבדה ספרותי, נגיע למסקנה המתבקשת מאליה – לפנינו ז'אנר ספרותי מורכב ביותר.

מסקנה זו הביאה לכך שהחיבור חסר רצף חד-משמעי, ואין בו אותן הכללות ברורות שנמצאות בחיבורים דומים העוסקים בחומר ספרותי שונה.

הסיפורים עצמם, בגלל אופים הדרמתי וניסוחם הקצר, שלעיתים המכוסה מרובה בהם על המגולה, דורשים אינטרפרטציה של הקורא. טיבה של זו שהיא נעשית על פי תפיסת הקורא את רוח היצירה ואת כוונת היוצר, והיא מתייחסת בו-זמנית אל הביט התוכן, הצורה והלשון שביצירה, וגם אל העולם שמעבר ליצירה- כלל עולמו של הקורא עצמו. ממילא אין היא מתיימרת להיות בלעדית, ועשויה להשתנות מקורא אחד למשנהו.

טיבן של יצירות ספרותיות שלא יצאו מתחת ידו של יוצר אחד, שאיכותן הספרותית שונה מאוד. יש והסיפורים בעלי עיצוב אומנותי נאה, ואז ניסינו לעמוד על תכונותיו האומנותיות. בסיפורים שאינם מעוצבים די-צרכם דננו רק בתרומתם לנושא החיבור, אלא אם כן מצאנו חשיבות לדון בהם. כדי להשוות לחיבור אופי זהה מבחינה לשונית העדפנו לתרגם לעברית את הסיפורים שנכתבו במקורם בארמית.

כל הסיפורים שהובאו בגוף החיבור נבדקו באמצעות כתבי היד הידועים לאותו מקור. לשם כך נעזרנו במהדורות המדעיות ובכתבי היד עצמם, ומכאן השינויים מנוסח הטקסט בדפוסים.

במתכוון לא עסקנו בשתי קבוצות של סיפורים שקשורות אמנם בנושא החיבור, אך מפאת היקפן הרב וייחודן הספרותי ניתן לסווגן כסוגה ספרותית עצמאית. הכוונה לסיפורי חז"ל המתייחסים לסיפורי המקרא ( עקדת יצחק, סיפורי יוסף וכיו"ב). זהו נושא נרחב ומעניין, אך דרך הטיפול בו מבחינה ספרותית-אמנותית מזו שנקטנו בה בחיבורנו.

הקבוצה השנייה שלא עסקנו בה היא קבוצת ספורי המשל הקשורים לאבות ובנים, מאותם הטעמים שהזכרנו.

מו"ר פרופ' י' פרנקל ניתח את מרבית סיפורי האגדה של חז"ל שהינם בעלי ערך אמנותי ופרסמם בחיבוריו הרבים. לחלק מהסיפורים ישנה נגיעה ישירה או עקיפה לנושא חיבור זה. לא יכולתי שלא להזדקק למקורות, אך לא מצאתי טעם לחזור על דבריו, ולכן הפניתי את הקורא למקורות הביבליוגרפים שבהם התפרסמו הדברים.

בכל המקרים שמצאתי מקבילה לסיפור, אף אם היא פחותה מבחינה אמנותית, העדפתי לדון בה, מתוך רצון להוסיף על הקיים. לעיתים הוספתי על דברי פרופ' פרנקל או התייחסתי לפירושיו.

חברי כאח לי, יאיר ברקאי [הכהן], פרסם חוברת בשם "הסיפור המיניאטורי", ובה ניתח מספר סיפורים שלחלקם נזקקתי אף אני. כדי להסיר כל ספק באשר לזיהוי המחבר הוספתי את התואר "הכהן".

החיבור נבנה על פי הברייתא הדנה בחובות האב לבן והבן לאב , כאשר לשתיים מחובות האב, "ללמדו תורה" ו"להשיאו אשה", הוקדשו פרקים נפרדים, ואילו לגבי שאר החובות יש דיון בפרקים נפרדים.

בכל פרק הושם דגש על הדגמת הדברים, כדי לאפשר לקורא להתרשם מהמקורות באופן עצמאי. נראה לנו חשוב יותר להצביע על מגוון דגמי מחשבה והבעה כדי לחשוף את המהות האנושית המצטיירת מהסיפורים, מאשר להסיק מסקנות חד-משמעיות שאינן הכרחיות.